Ma'asser Cheni
Daf 14b
משנה: אֵין לוֹקְחִין תְּרוּמָה בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּאֲכִילָתוֹ. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. אָמַר לָהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן אִם הֵיקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁהוּא מֵבִיאָן לִידֵי פִיגּוּל וְנוֹתָר וְטָמֵא לֹא יָקֵל בִּתְרוּמָה. אָֽמְרוּ לוֹ מַה לֹא הֵיקֵל בְּזִבְחֵי שְׁלָמִים שֶׁכֵּן מוּתָּרִין לְזָרִים נָקֵל בִּתְרוּמָה שֶׁהִיא אֲסוּרָה לְזָרִים.
Traduction
On ne doit pas acheter de l’oblation pour l’argent de 2e dîme, parce que l’on diminuerait le nombre de consommateurs (82)Puisqu'elle est inabordable aux simples israélites, ou même aux cohanim qui ne sont purifiés le même jour. Cf. Babli, Zevahim 76a; mais, selon R. Simon, c’est permis. Voici l’objection de R. Simon; si l’on a été peu sévère pour les sacrifices pacifiques, dont les conséquences sont graves, puisqu’ils deviennent impropres (83)Si au moment du sacrifice on a songé à les manger au-delà de trois jours, ou interdits, s’ils dépassent une certaine période de temps, ou s’ils sont impurs (84)On les acquiert toutefois pour le montant de la 2e dîme; à plus forte raison doit-on pouvoir acheter de l’oblation. Non, réplique son interlocuteur: pour le sacrifice pacifique on y consent, parce que chacun peut en manger; tandis qu’il n’en est pas de même de l’oblation sacerdotale, inaccessible aux étrangers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין לוקחין תרומה בכסף מע''ש. ולאכלה בירושלים מפני שהוא ממעט באכילתו של מעשר לפי שהמעשר מותר לזרים ולטבול יום ותרומה אסורה ואמרינן בגמרא דבאכילתו לאו דוקא דכשם שהוא מאכילת מעשר ממעט כך הוא ממעט באכילתה של תרומה שהתרומה מותרת לאונן והמעשר אסור לאונן ותרומה נאכלת בכל א''י והמעשר אינו נאכל אלא לפנים ממחיצת ירושלים ונמצא ממעט באכילתו ובאכילתה:
מה אם היקל בזבחי שלמים. שלוקחין בהמה בכסף מעשר לזבחי שלמים אע''פ שממעט באכילת מעשר שהרי אפשר שהן באין לידי פגול ונותר וטמא לא נקל בתרומה שאין שייך בה פגול ונותר וכן טמא אין דין טומאה בתרומה שוה לדין טומאה בקדשים שיש כמה דברים שמטמאין את הקדש ואין מטמאין את התרומה ואמרו לו חכמים אעפ''כ חומרא דתרומה אסורה לזרים עדיפא מה שאין כן בזבחי שלמים ואע''ג דחזה ושוק של שלמים ג''כ אסור לזרים וכך השיב ר''ש לחכמים בתוספתא מ''מ אין כל הבשר שלמים אסור לזרים ותרומה כולה אסורה לזרים והלכה כחכמים:
תַּנֵּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ בִּירוּשָׁלֵם הַעַל חָבִית זוֹ שֶּׁלְיַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם לְחַלֵּק. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר 14b דְּרִבִּי יוּדָה וּדְרִבִּי נְחֶמְיָה הִיא. מַה נָן קַייָמִין אִם בָּהוּא דְּאָמַר לֵיהּ הֵא לָךְ הַב לִי. דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. הַב לִי וַאֲנָא יְהַב לָךְ דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בָּהוּא דְּאָמַר לֵיהּ הַב לִי בָּרִיא לִי אֲנָא יְהַב לָךְ. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה אוֹסְרִין שֶׁאֵין יַרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין. וַחֲכָמִים מַתִּירִין שֶׁיַּרְקוֹת שָׂדֶה מְצוּיִין.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא דאפי' בירושלים עצמה לא יאמר אדם לחבירו העל חבית זו ממקום [למקום] כדי לחלק דאע''ג דלא טרח בה כולי האי אפ''ה מיחזי כפורע לו בשביל שכר טירחתו:
דר' יודה ור' נחמיה הוא. הך דר' יודה ור' נחמיה תני לה בתוספתא דשבועית פ''י על דינא דמתני' דפ''ח דשביעית ששנינו לקח מן הנחתום ככר בפונדיון כשאלקוט ירקות שדה אביא לך מותר משום שאמר לו כן בשעת המקח ולא מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית אבל אם לקח ממנו ככר סתם בהקפה הרי הפונדיון הזה חוב עליו אסור לשלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית ור' יהודה ור' נחמיה בתוספתא פליגי ואוסרין אף כשאמר לו בשעת המקח ועדיין לא הוטל עליו הפונדיון כחוב אפ''ה מיחזי כפורע חובו מדמי שביעית והשתא קאמר ר' אלעזר דהאי ברייתא דאוסרת אף בירושלים באומר לו העל חבית זו ממקום למקום לחלק ואע''ג דהויא כההיא דנחתום דהתם שהרי לא הוטל עליו החוב מקודם שבאו הפירות לירושלים וכאן הוא מעלה את החבית ממקום למקום וכאן הוא אומר ליתן לו מיד חלקו ואפ''ה אסור ש''מ דהך ברייתא אתייא כר' יהודה ור' נחמיה דשביעית דכמו שאוסרין אף באומר בשעת המקח להנחתום כשאלקוט ירקות שדה אביא לך ה''ה הכא דאף שנותן לו חלקו מיד אפ''ה מיחזי כפורע חובו ממעשר שני:
מה אנן קיימין. האי קאי לפרושי פלוגתייהו דר' יודה ור' נחמיה דשביעית ואיידי דמייתי לה הכא מפרש לה וכדגריס להא ג''כ בפ''ח דשביעית שם:
אם בהוא דא''ל הא לך הב לי. כלומר אם בשהנחתום אומר לו הא לך הככר והב לי הפונדיון והלה משיב לו כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בזה ד''ה אסור דמכיון שתבע הנחתום את הפונדיון ממנו נעשה כחוב עליו וה''ז פורע חובו מדמי שביעית:
הב לי ואנא יהיב לך. ואם בשהלוקח אומר להנחתום הב לי הככר ואנא יהב לך ירקות שדה שיש לי ממה שלקטתי בזה ד''ה מותר דר' יודה ור' נחמיה ג''כ מודים היכא דאכתי לא הוטל הפונדיון כחוב עליו:
אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בהאי דא''ל הב לי הככר ודבר בריא לי דאנא יהיב לך ממה שאלקוט מירקות שדה ובהא הוא דפליגי:
ר' יודה ור''נ אוסרין. שאין ירקות שדה מצוין והלכך אף שזה אומר לו ברי לי שאביא לך לא סמך הנחתום על דבריו לפי שאין ירקות שדה מצוין בשביעית ושמא לא ימצא ללקוט לפי שהכל רוצין לזכות מן ההפקר ומה שנתן לו הככר בחוב בעלמא נתן לו ומשום הכי אסור כשמביא לו אח''כ דהוי כפורע חובו משביעית וחכמים מתירין דס''ל אפי' כן ירקות שדה מצוין הן וסמך הנחתום על כך ולא נתן לו הככר שיהא כחוב עליו אלא זה מקבל הככר וזה יקבל ירקות שדה שבודאי ימצא ללקטן ולהביא לו:
מִשֶּׁהֶעֱלָה אוֹתָן מַהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ טוֹל חֶלְקָּךְ וַאֲנִי חֶלְקִי. מַהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ טוֹל חָבִית שֶּׁלְיַיִן זוֹ וְאָנוּ אוֹכְלִין חָבִית שֶׁמֶן שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם. אַף בְּמַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כֵן. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַל יְדֵי שֶׁמְּכִירָתוֹ מְיוּחֶדֶת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה עַל יְדֵי שֶׁאֵין מְכִירָתוֹ מְיוּחֶדֶת הֲרֵי אַתְּ אָמַר אָסוּר. לֵית פְּשִׁיטָא לָךְ דְּהִיא מוּתָּר. מַהוּ שֶׁיֹּאמַר לוֹ הַעַל בְּהֵמָה וְחַיָּה זוֹ וְאָנוּ אוֹכְלִים בְּשַׂר שְׁחוּטָה שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם.
Traduction
Lorsqu’après avoir importé à Jérusalem des produits pour les manger ou les boire, peut-on proposer à son prochain de les répartir entre eux? Peut-on aussi lui dire de prendre au dehors un tonneau de vin de 2e dîme en échange d’un tonneau d’huile, qu’il possède dans Jérusalem et qu’il consommera là? De même, est-ce permis pour la dîme des animaux? Et, s’il est vrai que pour la 2e dîme, qui n’est sujette qu’à une défense, celle de la vente, on dit que c’est permis, est-ce interdit pour la dîme des bestiaux, qui n’est pas objet de la défense seule de la vente (dont le rachat ou l’échange sont aussi interdits)? Cela ne va pas sans dire que ce soit permis dans ce cas; ce n’est évident qu’au cas où l’on aurait dit à son prochain d’importer à Jérusalem tel animal domestique, ou telle bête sauvage (pour le montant de la 2e dîme), en échange de quoi l’on veut manger à Jérusalem de la viande égorgée, que l’on y a déjà d’avance (c’est permis, car ce n’est plus la dîme même, mais son équivalent).
Pnei Moshe non traduit
משהעלה אותן וכו'. כלומר דמהדר הש''ס אמתני' דקתני לא יאמר לו העל הפירות האלו לחלק ואם העלן מהו שמותר לו לומר טול חלקך ואני אטול חלקי מי נימא דלא אסרו אלא לכתחלה בדוקא ואם העלה מותר ליתן לו חלקו או דילמא אף בדיעבד אסור ולכתחלה דנקט משום דאורחא דמילתא הכי הוא דאין זה מעלה את של חבירו עד שיאמר לו העל:
מהו שיאמר לו וכו'. כלו' וכן נמי איכא למיבעי בדין דסיפא שמותר [לומר] לו העלם שנאכלם ושנשתם בירושלים ואם אומר לו טול חבית של יין זו והעל אותה ואנו אוכלין חבית של שמן שיש לי שם מהו משום דאיכא למימר דלא התירו אלא אם אומר לו שנאכל ושנשתה מאותו דבר בעצמו שאתה מעלהו לשם וא''כ כי טרח בדידיה טרח אבל אם הוא מטריח עצמו להעלות את היין ואינו נהנה ממנו כ''א מהשמן אשר יש לזה שם מיחזי טפי דבשביל שכר טירחת היין נהנה הוא מהשמן וה''ז כפורע חובו ממעשר שני או דלמא לא שנא ולא איפשיטו הני בעיות:
אף במעשר בהמה כן. בעיא היא מי נימא דאף במעשר בהמה כן דמותר לומר לו העל מעשר בהמה זה לירושלים שנאכל שם מהבשר:
מעשר שני וכו'. כלומר דמתמה הש''ס על בעל הבעי' ומאי תיבעי לך דמאי חזית למיתלי קולא זו במעשר שני טפי מבמעשר בהמה דאי מטעמא לפי שמעשר שני ע''י שמכירתו מיוחדת את אומר מותר כלומר דמכירתו מיוחדת הוא באיסור דלא אסרו אלא למכרו בדוקא אבל ליתנו במתנה מותר וכדאמרינן לעיל בפ''ק בסוף הלכה א' דמעשר שני ניתן במתנה והלכך ברישא דמתני' הוא דאסרו משום דבדרך מכר הוא ובסיפא את אומר מותר מפני שאומר לו שנאכלם ושנשתם וזה כהזמנה וכדרך מתנה דמותר:
מעשר בהמה על ידי שאין מכירתו מיוחדת את אמר אסור. בתמיה כלומר ואי דמשום הכי מספקא לך במעשר בהמה דאימא דאין מכירתו מיוחדת לאיסור אלא אף במתנה אסור הא ודאי ליתא שהרי לא שנינו אלא מכירה דאסור במעשר בהמה משום שנאמר לא יגאל וילפינן גאולה גאולה מחרמים כדאמרינן בפ''ק אבל במתנה מהיכי תיתי לאסור במעשר בהמה טפי מבמעשר שני:
לית פשיטא לך דהוא מותר. מסקנא דמילתא דמתמה הש''ס הוא כלומר וכי לית את יכול למיפשט דאף במעשר בהמה מותר הוא לכל מה שהתירו חכמים במעשר שני:
מהו שיאמר לו העל וכו'. כלומר ואי איכא מילתא דאיבעיא לן במעשר בהמה הכי הוא דאיכא למיבעי מהו שיאמר לו העל בהמה של חולין או חיה זו דלא שייכא בה מעשר ואנו אוכלים מבשר שחוטה של מעשר בהמה שיש לי שם דבהא איכא לספוקי מכיון דהאי לא אכל מאותו דבר בעצמו דטרח ביה ואינו מעלה כ''א מידי דלא הוי מעשר ואוכל בשביל זה מן המעשר מיחזי האי כפורע חובו מן המעשר ודמיא האי בעיא להא דבעינן לעיל גבי מעשר שני מהו שיאמר לו טול חבית של יין זו וכו' ולא איפשיטא:
Ma'asser Cheni
Daf 15a
הלכה: 15a תַּנֵּי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי פְסוּל. מַהוּ לִידֵי פְסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה שֶׁנִּפְסָל בִּטְבוּל יוֹם. לְאוֹכְלוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁהוּא טָמֵא דְּבַר תּוֹרָה. אֵין אַתְּ יָכוֹל שֶׁהוּא טָהוֹר דְּבַר תּוֹרָה. הֲוֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי פְסוּל.
Traduction
On a enseigné que la défense a été établie par la Mishna pour qu’il ne survienne pas d’incapacité à l’oblation. Comment cela arriverait-il? Elle pourrait devenir impropre à la consommation, dit R. Yona, par le contact de celui qui s’est purifié le même jour; or, on ne peut plus la manger en ce cas, puisqu’alors elle est légalement impure, et il n’est pas permis de la racheter, puisqu’à titre de dîme, elle est encore légalement pure (85)''Le contact de celui qui vient de se purifier n'entache pas la 2e dîme; laquelle, étant pure, ne peut pas être rachetée''; c’est donc là l’incapacité qui est à craindre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא לטעמא דאין לוקחין תרומה בהאי לישנא שלא יבוא לידי פסול ומפרש רבי יונה מהו זה דקאמר שלא יבא לידי פסול כגון שנפסל בטבול יום וטבול יום פוסל את התרומה מן התורה ואם יקח תרומה בכסף מעשר וטבול יום יגע בה א''כ לאוכלו אין אתה יכול שהוא טמא דבר תורה:
אין אתה יכול שהוא טהור דבר תורה. האי לישנא לא שייך כלל ול''ג לה ולפי גי' הספר אפשר לפרש דה''ק אין אתה יכול וכו' כלומר לפיכך אין אתה יכול ליקח תרומה בכסף מעשר שהרי המעשר שנפסל בטבול יום טהור הוא דבר תורה שאין טבול יום פוסל את המעשר ובאכילה נמי מותר כדתנן פ' י''ד דנגעים טבל יעלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הוי אתה אומר שלא יבוא המעשר לידי פסול אם לוקח בו תרומה ותהא נפסלת בטבול יום:
מַהוּ מְמָעֵט בַּאֲכִילָתוֹ תְּרוּמָה אֲסוּרָה לְזָרִים. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מוּתָּר לְזָרִים. תְּרוּמָה אֲסוּרָה בִּטְבוּל יוֹם. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי מוּתָּר בִּטְבוּל יוֹם. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּאֲכִילָתוֹ כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּאֲכִילָתָהּ. תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת לְאוֹנֵן מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אָסוּר לְאוֹנֵן. תְּרוּמָה אֵינָהּ טְעוּנָה מְחִיצָה. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָעוּן מְחִיצָה. אַשְׁכָּח תַּנֵּי מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָעֵט בַּאֲכִילָתוֹ וּבַאֲכִילָתָהּ.
Traduction
En quoi diminue le nombre de ses consommateurs? En ce que l’oblation est interdite aux simples israélites, tandis que la 2e dîme leur est permise; l’oblation est interdite à celui qui s’est purifié le jour même, tandis que la 2e dîme lui est permise. Mais, si le nombre des consommateurs de l’oblation serait diminué par suite de l’échange de même ceux de la 2e dîme le seraient? Ainsi, l’oblation est permise au cohen qui est en deuil, tandis que la 2e dîme lui est interdite; pour l’oblation, il n’est pas besoin d’une enceinte (l’intérieur de Jérusalem), tandis qu’il la faut pour la 2e dîme. On a, en effet, trouvé l’enseignement disant qu’en ce cas d’échange, le nombre des consommateurs de l’oblation diminue, ainsi que ceux de la 2e dîme.
Pnei Moshe non traduit
מהו ממעט באכילתו. דנקט תנא דמתני' בלישניה וקאמר תרומה אסורה לזרים וכו' וכלומר דללישנא דמתני' אין אנו צריכים לומר אם נפסל בטבול יום אלא דבלאו הכי ממעט באכילתו הוא שאם הוא מעשר מותר לטבול יום לאוכלו ואם לוקח בו תרומה אסורה לטבו''י וזהו ההפרש בין לישנא דמתני' ובין לישנא דברייתא ואף שאין כאן נ''מ לדינא:
וכשם שהוא ממעט באכילתו כך הוא ממעט באכילתה שהרי תרומה מותרת לאונן וכו'. וא''כ מאי שנא באכילתו דנקט וקאמר הש''ס דבאמת אשכחן חדא גירסא דקתני הכי מפני שהוא ממעט באכילתו של מעשר ובאכילתה של תרומה:
תַּנֵּי אֵין לוֹקְחִין שְׁבִיעִית בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹכְלֵי תְרוּמָה זְרִיזִין הֵן. הָתִיב רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וְהָא תַנִּינָן נִתְעָֽרְבוּ בִבְכוֹרוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים יֵאָכֵלוּ. וְתַנִּי עֲלָהּ יֵאָכֵלוּ כְּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. אָמַר לוֹ אוֹכְלֵי פְסָחִים בִּשְׁעָתָן זְרִיזִין הֵן כְּאוֹכְלֵי תְרוּמָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנִּינָן אֵין צוֹלִין בָּשָׂר בָּצָל וּבֵיצָה אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּצוֹלוּ. וְתַנִּינָן מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח לְתַנּוּר עִם חְשֵׁיכָה.
Traduction
On a enseigné (86)''V. Tossefta sur Sheviit 1; même série, (Pessahim 9, 7)'' qu’il ne faut pas acheter des produits de la 7e année agraire (87)''Ils doivent disparaître à un certain moment; donc, en les échangeant, ce serait préjudiciable à la dîme'' avec l’argent provenant de la 2e dîme. Selon R. Yossé, cette règle fait l’objet d’une discussion (R. Simon le permet). R. Yona dit qu’elle est conforme à l’avis de tous (même de R. Simon); et s’il est vrai que dans la Mishna R. Simon le permet, c’est que les sacerdotaux mangeant de l’oblation sont des gens soigneux, pour lesquels il n’y a pas à craindre la survenue d’une incapacité (comme c’est à craindre pour les produits de la 7e année). Mais, objecta R. Honia en présence de R. Meira, n’a-t-on pas enseigné (88)Mishna, ibid., 8: lorsque l’agneau pascal se trouve mêlé aux premiers-nés (entre lesquels il y a similitude pour l’aspersion du sang), on doit, selon R. Simon, manger l’ensemble de suite, si la compagnie entière est composée de cohanim ayant la faculté de pouvoir consommer de l’un et de l’autre; ne résulte-t-il pas de la réduction de durée accordée pour la consommation des premiers-nés mêlés à l’agneau (lequel doit ne pas être mangé au-delà de minuit), que même les cohanim sont peu soucieux à cet égard et qu’ils rejetteront au besoin une partie de ces saintetés une fois l’heure écoulée, puisque l’on a dit que, pour l’intervalle de temps, le sacrifice pascal qui a la plus petite limite l’emporte sur le reste? C’est que, fut-il répondu, ceux qui mangent de l’agneau pascal ont autant de souci de n’en rien laisser au-delà du temps prescrit que les consommateurs d’oblation l’entourent des précautions de pureté. Ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est qu’il est dit (89)(Shabat 1, 10): le vendredi soir, près de la nuit, on ne doit mettre au feu, pour y rôtir de la viande, ou de l’oignon, ou des oeufs, que si la cuisson peut s’achever encore au jour. De même, on a enseigné (90)Ibid. 11 que la veille de Pâque, on peut accrocher au four l’agneau pascal avant la nuit (sans restriction d’heure, parce que l’on sait qu’à ce moment chacun aura le scrupule d’arriver en temps opportun).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא דשביעית ריש פ''ז אין מחללין מעשר עלפירות שביעית וטעמא מפני שהוא ממעט באכילת מעשר שכשיגיע שעת הביעור חייב הוא לבער את הכל:
אמר ר' יוסי במחלוקת. הוא דר''ש וחכמים דמתני' דאלו לר''ש מתיר הוא דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול:
אמר ר' יונה לא היא דדברי הכל היא. האי תוספתא ואף ר''ש מודה דדוקא בתרומה הוא דפליג מפני שאוכלי תרומה זריזין הן ונזהרין שלא תבוא התרומה לידי פסול:
והא תנינן. בפ''ט דפסחים הפסח שנתערב בזבחים כולן ירעו עד שיסתאבו וכו' נתערב בבכורות ר''ש אומר אם חבורת כהנים יאכלו שהבכור נאכל לכהנים. ותני עלה יאכלו כחמור שבהן כדין פסח שאינו נאכל אלא עד חצות ואלו בכור נאכל לב' ימים ולילה אחד קתני מיהת דר''ש מתיר לאכול התערובת לכהנים וכדין אכילת הפסח ואע''פ שממעט באכילת הבכור שבהן ומה שניתותר אחר לילה אחת צריך לשורפו והרי הכא לא שייך טעמא דכהנים אוכלי תרומה זריזין הן דהרי מ''מ הבכורות באין לידי פסול ואפ''ה מתיר ר''ש אלמא דטעמיה דר''ש דס''ל מביאין קדשים לבית הפסול אפי' לכתחילה והשתא ע''כ הך דשביעית במחלוקת הוא דלא אתא כר''ש:
א''ל אוכלי פסחים בשעתן זריזין הן כאוכלי תרומה. כלומר לעולם אימא לך דר''ש אינו מתיר לכתחלה להביא קדשים לבית הפסול וטעמא הכא במתניתין משום דאוכלי תרומה זריזין הן ולא תיקשי מהאי דפסחים דהתם בלאו הכי אמרינן דבני חבורה של פסח זריזין הן בשעתן כמו הכהנים אוכלי תרומה לעולם והלכך מתיר ר' שמעון דתלינן דזריזין הן ויראו שלא יבא לידי נותר ויאכלו הכל קודם שיגיע זמן נותר דפסח:
תדע לך שהוא כן דבלאו הכי אמרינן בני חבורה זריזין הם ואפילו לא היה כאן חבורת כהנים שהרי תנינן בפ''ק דשבת אין צולין וכו' כדי שיצולו מבעוד יום ובבני חבורה התירו כדתנן משלשלין את הפסח וכו' אלמא דטעמא דבני חבורה של פסח זריזין הן לעולם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source